החלטה בתיק ע"פ 7037/10

           לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ש' דותן, י' שיצר ו-ש' שוחט) בתפ"ח 1014/09 מיום 6.9.2010, במסגרתו הושתו על המבקש ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ושנתיים מאסר על תנאי, לבל יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת מין או אלימות מסוג פשע.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.             המבקש והמתלוננת נשואים מזה כ-12 שנים ולהם שלושה ילדים קטינים. על פי האישום הראשון, במהלך חייהם המשותפים נהג המבקש לקלל את המתלוננת ואיים בפגיעה בה ובמספר מקרים אף סטר למתלוננת. כמו כן, במהלך כשלוש שנים עובר ליום 16.2.2009 בעל המבקש את המתלוננת שלא בהסכמתה ובניגוד לרצונה במספר הזדמנויות, ובמספר הזדמנויות כפה על המתלוננת לקיים עמו יחסי מין אוראליים. בגין מעשים אלו יוחסו למבקש ריבוי עבירות של אינוס [לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)] וכן עבירות של איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין), תקיפה (לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין) ומעשה סדום (לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין).

2.             על פי האישום השני, מספר שבועות עובד ליום 16.2.2009 החלו המבקש והמתלוננת בהליכי גירושין. בתקופה האמורה נקט המבקש בקללות ואיומים כלפי המתלוננת ואיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופה. כמו כן חיטט בתיקה והשליך מתוכו חפצים, שבר את מכשיר הטלפון הסלולארי שלה ואף גרם נזק לרכבה. ביום 16.2.2009, אגב ויכוח בעניין הסכסוך בין בני הזוג דרש המבקש מהמתלוננת לקיים עמו יחסי מין מייד. המתלוננת סירבה וניסתה להימלט מפניו. המבקש רדף אחריה, השכיב אותה על הרצפה ולאחר שהתפשט בעל אותה בניגוד לרצונה וחרף התנגדותה. בגין מעשים אלו יוחסו למבקש עבירות של אינוס (לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין), איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין) והיזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק העונשין).

הליכים קודמים

3.             ביום 19.10.2009 הודיעו באי כוח הצדדים לבית המשפט המחוזי כי הגיעו להסדר טיעון במסגרתו יודה המבקש בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן וכי טרם הטיעונים לעונש יישלח המבקש לשירות המבחן על מנת שייערך תסקיר בעניינו. הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לעניין טווח הענישה, כך שהמשיבה תטען לעונש מאסר בפועל של חמש שנים וכן למאסר על תנאי ואילו בא כוח המבקש יטען לעונש באופן חופשי. עוד הוסכם כי המשיבה תטען לעונש האמור גם אם יחליט המבקש לצרף תיק נוסף (ת"פ 1224/09) שהתנהל נגדו בית משפט השלום בראשון לציון. לפיכך, הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הכרעת דינו מיום 19.10.2009. בהחלטתו מאותו יום הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש.

4.             ביום 19.7.2010, לאחר שהודה המבקש גם בעובדות כתב האישום בת"פ 1224/09 הנ"ל, הוא הורשע על ידי בית המשפט המחוזי גם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש - בן זוג (לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין); תקיפה סתם - בן זוג (לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382ב(1) לחוק העונשין); איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין). 

5.             התסקיר מטעם שירות מבחן הוגש לבית המשפט המחוזי ביום 22.2.2010. לנוכח התרשמות שירות המבחן כי המבקש לוקח אחריות לדפוסי התנהגותו התוקפנית ולאור נכונותו לעבור תהליך טיפולי בתחום האלימות, הומלץ על הפנייתו לטיפול בהוסטל במשך ארבעה חודשים. לאחר שעבר מבחני קבלה החל המבקש בטיפול במסגרת "בית נועם" ואף החל לעבוד במגבלות תנאי המעצר והפיקוח. ביום 23.6.2010 הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן בו צויין כי המבקש השתלב במסגרת הטיפולית. שירות המבחן המליץ להטיל עליו עונש אשר יאפשר את המשך הטיפול ולהעמידו במבחן למשך שנה. שירות המבחן העריך כי הטיפול עשוי למנוע הישנות עבירות בעתיד.

6.             במסגרת גזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על כך שהעבירות בהן הודה המבקש אינן מהוות אירוע חד פעמי וכי מדובר בהתנהגות אלימה שנמשכה מספר שנים, כשהמבקש התייחס למתלוננת כאל רכושו הפרטי תוך התעלמות מרגשותיה, רצונותיה וכבודה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין בעובדה שהעבירות בוצעו במסגרת משפחתית, על רקע השקפת עולם מעוותת, כדי להפחית מחומרת המעשים. לאחר ששקל את נסיבותיו המיוחדות של המבקש ותהליך שיקומו מחד ואת חומרת המעשים מאידך, גזר בית המשפט המחוזי על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של ארבע שנים וכן עונש מאסר על תנאי למשך שנתיים, לבל יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת מין או אלימות מסוג פשע.  בהחלטתו מיום 6.9.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי לנוכח תקופת המאסר הארוכה שנגזרה על המבקש אין מקום לעכב את ביצוע העונש עד לתום הדיון בערעור אך לנוכח העובדה שהמבקש משוחרר מזה זמן רב, נקבע כי עליו יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.10.2010.

טענות המבקש

7.             המבקש - באמצעות בא כוחו, עו"ד ירון בן יוסף - טוען כי יש להותירו משוחרר עד להכרעה הסופית בערעורו. לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים, בייחוד לנוכח הפער בין גזר דינו של בית המשפט המחוזי לבין עמדת הגורמים הטיפוליים (וזאת על אף שהעונש שנגזר הינו בטווח הענישה שהוסכם במסגרת הסדר הטיעון) ולנוכח פסיקת בית משפט זה במקרים דומים, במסגרתה נקבע כי שיקולי השיקום גוברים על שיקולי הענישה הנוהגים מקום בו הנאשם עבר תהליך שיקום מוצלח ואין נשקפת סכנה ממנו.

8.             לטענת המבקש, בית משפט זה הגמיש את הגישה לפיה ככלל, יש להתחיל בריצוי עונש מאסר מייד עם היגזרו, כאשר אחד השיקולים המנחים את בית המשפט כרוך בשאלה האם היה הנאשם משוחרר בערבות במהלך ההליכים נגדו. המבקש מדגיש את עובדת היותו משוחרר בערבות החל מיום 2.6.2009 ועד עתה כאשר מזה חודשים הוא יוצא לעבודה סדירה מדי יום, כאשר בחלק מתקופה זו עבר טיפול יומיומי אינטנסיבי אשר הסתיים בינתיים.

           כמו כן מפנה המבקש לפסקי דין שונים שניתנו על ידי בית משפט זה, בהם עוכב עונש מאסר בפועל לנוכח פער גדול בין המלצת שירות המבחן לבין הענישה שנגזרה בסופו של יום, מקום בו לא היה בעיכוב ביצוע עונש המאסר כדי לסכן את שלום הציבור. בהקשר זה מזכיר המבקש כי שירות המבחן לא איבחן פתולוגיה מינית אצלו ומשום כך התרכז שיקומו בבעיית האלימות וכי הוא היה משוחרר במהלך כל משפטו ואף בית המשפט המחוזי לא הורה על ביצוע מיידי של עונש המאסר. המבקש טוען כי לא נשקפת ממנו כל מסוכנות כלפי המתלוננת וכי שירות המבחן עצמו ציין בתסקיר הסופי כי המתלוננת מעוניינת בהשתלבותו בעבודה ואינה חשה מאויימת מפניו. המבקש מפנה גם להערכת שירות המבחן לפיה מאסר בפועל עלול, בין היתר, לפגוע במסגרת המשפחתית כולה, שעוברת כיום תהליך של שינוי.

טענות המשיבה

9.             המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש - טוענת כי בית המשפט המחוזי לא כבל עצמו שלא להטיל עונש מאסר על המבקש בכך שאיפשר להתחיל בהליך שיקומו של המבקש ב"בית נועם" ולהגיש תסקיר משלים בעניינו. לטענתה, בית המשפט המחוזי התחשב בסיכויי השיקום של המבקש כשיקול לקולא (הגם שלא כשיקול מרכזי) אך מצא לנכון ליתן משקל מהותי לשיקול ההרתעה ולחומרה הרבה של המעשים שבביצועם הודה המבקש, שאין בממצאי שירות המבחן כדי להפחית ממנה. יתר על כן, המשיבה טוענת כי המלצת שירות המבחן אינה סבירה בנסיבות המקרה שכן היא אינה כוללת כל סנקציה עונשית מרתיעה.

10.          המשיבה מדגישה כי עונש המאסר שהושת על המבקש מצוי בטווח הענישה שנקבע במסגרת הסדר הטיעון ועל כן סיכויי הערעור אינם גבוהים. לטענתה, אף אם תתערב ערכאת הערעור בעונש, תהא זו התערבות מוגבלת בהיקפה כך שעל המבקש יוטל עונש מאסר בפועל. בהקשר זה טוענת המשיבה כי אין להתעלם מאורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש.

דיון והכרעה

11.          לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בא כוח המבקש, שבפניו עמדה משוכה גבוהה עד מאוד, הגיש נימוקי בקשה מקיפים, מפורטים ובהירים וטען לפניי בכישרון, אך אף על פי כן, לא מצאתי בנסיבות המקרה שלפניי להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע.

12.          בבואו להחליט האם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, על בית המשפט להביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של עונש המאסר אך יחד עם זאת, יש להקפיד כי מימוש אינטרס זה לא יפגע בזכויותיו של המבקש את עיכוב הביצוע במידה העולה על הנדרש [ראו: ע"פ 4512/09 ד"ר רוסו-לופו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.6.2009); ע"פ 2818/10 נג'אר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.4.2010)]. על בית המשפט לשקול, בין היתר השיקולים, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, את אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, את התנהלותו של המבקש במהלך המשפט ואת סיכויי הערעור להתקבל [ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ), פסקה 18 להחלטתה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש; ע"פ 2300/08 אברהמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.3.2008); ע"פ 2771/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.3.2008); ע"פ 2601/10 כלפה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.4.2010)].